הרבה שנים הרגישות / יכולת / תכונה הזו הייתה בעוכריי, כמו שאומרים. כמו משא עודף, מטען חורג. הביאה אותי למקומות של חוסר אונים, כאב, תשישות ורצון להגן על עצמי – מה שעלול היה להראות מבחוץ כמו אדישות או סנוביות.
הרגישות הזו להרגיש בעוצמה את מה שעובר על האחר, את הקושי, את הבעיה. ולא פעם להרגיש חוסר אונים ואפילו רגשות אשמה על שלא יכולה לעשות כלום (מה רגשות אשמה מה? מישהו שפגשת לפני שלוש דקות בתחנת אוטובוס, למשל).
עם השנים הגיעו הקלות: כשקראתי את הספר "אדם רגיש מאוד" – נפלו כמה וכמה אסימונים. כשהבנתי מה בחיי, בילדותי, בנעוריי, חיזק דווקא את החלק הזה – הצורך (הכמעט השרדותי) לדעת מה האחר מרגישה, איך להקל עליה הכי מהר שאפשר – גם אז הגיעה הקלה.
ואז, כשהתחלתי לטפל, פתאום הבנתי שהרגישות הזו הפכה ממשהו מעיק ליתרון גדול. שתי ה"בעיות" הפכו ליתרונות: היכולת להרגיש כמעט בלי פילטרים את מה שעובר על השני סימנה לי לא פעם איך להגיע אל שורש הבעיה. שוב ושוב שמעתי מהמטופלים – "זה כאילו את נמצאת לי בתוך הראש". וחוסר האונים הפך לאפשרות לעזור באמת. עם השיטה – (EFT (emotional freedom technique – אפשר באמת לנקות ולרפא דפוסים ישנים, פחדים, אמונות לא גלויות – וליצור דברים חדשים במציאות חיינו.
אם אתם רוצים שנטייל לכן קצת בראש ביחד, שנמצא ביחד את מה שתוקע, את מה שחוסם, את מה שכואב, וננקה ונרפא, מחכה לכם.